עבירות הנשק הן מהעבירות שהענישה בהן השתנתה בחדות בשנים האחרונות. מי שנעצר בחשד להחזקת נשק, לנשיאתו או לסחר בו, נמצא מול מדרג ענישה חמור ומול רף ענישת מינימום שהמחוקק קבע במפורש. העמוד הזה מסביר את מדרג סעיף 144 לחוק העונשין, מה ההבדל בין החזקה לנשיאה, ומה בכל זאת נמצא בשיקול דעת בית המשפט.
מדרג סעיף 144 לחוק העונשין
סעיף 144 מבחין בין פעולות שונות, וההבדל ביניהן הוא ההבדל בין שבע שנות מאסר ל-15:
- רכישה או החזקה של נשק ללא רשות על פי דין — מאסר שבע שנים. אם מדובר בחלק של נשק, אבזר או תחמושת — מאסר שלוש שנים.
- נשיאה או הובלה של נשק ללא רשות — מאסר עשר שנים. גם כאן, בחלק, אבזר או תחמושת — מאסר שלוש שנים.
- ייצור, ייבוא, ייצוא, סחר או כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לאחר — מאסר חמש עשרה שנים. הסעיף חל גם כשהעסקה נעשתה ללא תמורה.
ההבחנה בין "החזקה" ל"נשיאה" אינה סמנטית. החזקה מתייחסת לשליטה בנשק, לרוב במקום מסוים; נשיאה והובלה מתייחסות להימצאות הנשק על גופו של אדם או ברשותו בתנועה. שינוי הסיווג בין השניים משנה את תקרת הענישה בשלוש שנים, וממילא גם את רף המינימום.
רף ענישת המינימום — והחריג
מאז פברואר 2023 קיים בחוק רף ענישת מינימום בעבירות נשק: לא יוטל עונש הנמוך מרבע מהעונש המרבי הקבוע לעבירה, אלא אם בית המשפט החליט מטעמים מיוחדים שיירשמו להקל. בנוסף, העונש לא יהיה כולו על תנאי בהיעדר טעמים מיוחדים. בפועל:
- החזקה או רכישה (תקרה שבע שנים) — רף של כשנה ותשעה חודשים.
- נשיאה או הובלה (תקרה עשר שנים) — רף של שנתיים וחצי.
- סחר (תקרה 15 שנים) — רף של שלוש שנים ותשעה חודשים.
המשמעות המעשית: בעבירות נשק, עיקר העבודה המשפטית אינה בשלב הטיעון לעונש אלא לפני כן — בשאלת סיווג העבירה, בשאלת ההחזקה והשליטה, ובשאלה אם הראיות בכלל מקימות את העבירה שבכתב האישום. התיקון גם צמצם את מרחב הפעולה של הסדרי טיעון שמבוססים על עונש מתון; ראו עסקת טיעון — איך זה עובד.
הנקודות שבהן תיקי נשק נבחנים
- חוקיות החיפוש והתפיסה. נשק שנמצא בחיפוש שנערך ללא צו, ללא עילה או מעבר להיקף ההרשאה, מעמיד שאלה של קבילות. ראו חיפוש לא חוקי.
- החזקה בצוותא ו"החזקה קונסטרוקטיבית". כשנשק נמצא ברכב, בדירה או בחצר משותפת, השאלה מי החזיק בו — ומי ידע על קיומו — היא השאלה המרכזית. ידיעה ושליטה הם יסודות שצריך להוכיח, ולא להסיק מקרבה פיזית בלבד.
- זיהוי הפריט כ"נשק". הגדרת הנשק בחוק אינה חופפת לשפה היומיומית. אקדח מאולתר, חלק מהותי, מחסנית או תחמושת — כל אחד מהם נבחן לפי ההגדרה, ולעיתים גם לפי בדיקה מעבדתית. חוות דעת שמייחסת כשירות ירי לפריט פגום היא נקודה שנבדקת.
- מודעות. העבירה דורשת מודעות. אדם שהוביל חפץ אטום בבקשת אחר, בלי לדעת מה בתוכו, אינו בהכרח במצב משפטי זהה לזה של מי שהחזיק את הנשק ביודעין.
- הקשר העברייני. בתי המשפט מבחינים בין נשק שנתפס בהקשר של פעילות פלילית מאורגנת לבין נשק שהוחזק בנסיבות אחרות, והאבחנה הזו משפיעה על מתחם העונש.
מעצר בתיקי נשק
עבירות נשק נחשבות לעבירות שבהן קמה לרוב עילת מעצר של מסוכנות, ולכן התיקים האלה מתחילים כמעט תמיד בהליך מעצר ולא בהזמנה לחקירה. שני השלבים הראשונים הם:
- מעצר ימים — ההארכות הראשונות, שבהן נקבע למעשה מצב הפתיחה של התיק.
- מעצר עד תום ההליכים — ובתוכו האפשרות לחלופת מעצר. ראו גם שחרור בערובה ותנאים מגבילים.
רישוי כלי ירייה — הליך אחר לגמרי
חשוב להפריד: עבירות נשק הן הליך פלילי. סירוב לבקשת רישיון, ביטול רישיון קיים או שלילתו הם הליכים מנהליים מול אגף רישוי כלי ירייה, ומטופלים בדרך אחרת ובמועדים אחרים. ראו:
- הוצאת רישיון נשק — תנאי זכאות ושלבים
- רישיון כלי ירייה — סירוב, ביטול וערר
- עתירה מנהלית נגד אגף רישוי כלי ירייה
שימו לב גם לכיוון ההפוך: הליך פלילי בעבירת נשק, גם כשהוא מסתיים בלי הרשעה, עשוי להוביל לביטול רישיון או לסירוב לחדשו, בשל "מידע משטרתי". זו נקודה שצריך לקחת בחשבון כבר בשלב ההליך הפלילי.
נושאים קשורים
- החזקת סכין — מה העונש ומהי "מטרה כשרה"
- מאסר על תנאי והפעלתו
- החזרת תפוסים מהמשטרה
- ייצוג בהליכי מעצר בדרום
האמור לעיל הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. נוסח החוק והענישה מתעדכנים מעת לעת, וכל תיק נבחן לפי חומר החקירה שבו.