כל הפוסטים של [email protected]

בהליך גירושין נאמרים דברים חריפים — חלקם מוגנים לחלוטין, וחלקם מייצרים חבות נפרדת שתחיה גם אחרי שההליך יסתיים. מה שנאמר

פרסום בכלי תקשורת שונה מפרסום פרטי בשני דברים: היקף התפוצה, והעובדה שלצד השני יש מערך משפטי מנוסה. שני אלה מחייבים

במקום עבודה נזק לשם הטוב הוא גם נזק לפרנסה. פרסום אחד במייל מחלקתי יכול לסגור דלתות בכל התחום — וזה

פרסום פוגעני יכול להיות עוולה אזרחית ועבירה פלילית באותה נשימה — ומה שקובע אינו עד כמה זה כאב, אלא שאלות

אותו פרסום יכול להפר שני חוקים שונים, ולעיתים רק אחד מהם מתאים למקרה. ההבחנה חשובה, כי ההגנות שונות — ובמקום

ברשתות החברתיות הפרסום מתפשט בלי שהמפרסם המקורי יעשה דבר — וזה בדיוק מה שהפך את השאלה "מי אחראי" לשאלה המשפטית

לעובד הוראה, תלונה אחת יכולה להפעיל שלוש מערכות במקביל — בית הספר, משרד החינוך, ולעיתים גם משטרה ורווחה. מה שנאמר

לשוטר ולסוהר יש מערכת דין משמעתית נפרדת, מהירה, ובעלת השלכות ישירות על הדרגה, על השיבוץ ועל המשך השירות — ולעיתים

עובד מדינה כפוף למערכת כללים שאין לה מקבילה במגזר הפרטי. חלק מהכללים נראים טכניים — ועד שמתברר שהפרתם היא עבירת

לא כל זכות בעבודה כתובה בחוק או בהסכם האישי. חלק גדול ממנה מגיע משכבה שלישית — הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה