לשון הרע

מה החוק מגדיר כלשון הרע

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; או לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

שתי נקודות שמפתיעות אנשים:

• לא צריך שהדבר יהיה שקר. גם אמירה נכונה יכולה להיות לשון הרע — האמת היא הגנה, לא היעדר עוולה.
• לא צריך נזק מוכח. די בכך שהפרסום עלול לפגוע.

"פרסום" — ולמה כמעט הכול נחשב

פרסום מתקיים כשהדבר הגיע לאדם אחד זולת הנפגע. המשמעות רחבה מאוד:

• הודעה בקבוצת ווטסאפ, גם קטנה.
• פוסט, תגובה, סטורי או ביקורת ברשת. ראו שיימינג בפייסבוק.
• מכתב, מייל או הודעה לצד שלישי.
• אמירה בעל פה בפני אדם אחד.
• שיתוף של פרסום של אחר — אינו חסין.

ככל שהתפוצה גדולה יותר, כך גדל הפיצוי. ראו הוצאת דיבה בתקשורת ועבירות מחשב והטרדה ברשת.

ההגנות — וזה לב ההתגוננות

1. פרסומים מותרים — סעיף 13. הגנה מוחלטת על סוגי פרסום מוגדרים, ובהם פרסום במסגרת הליך שיפוטי ופרסומים של רשויות. זו ההגנה החזקה ביותר, והיא הראשונה שבודקים.
2. אמת הפרסום — סעיף 14. דורשת שני תנאים מצטברים: שהדבר שפורסם היה אמת, ושהיה בפרסום עניין ציבורי. אמת בלי עניין ציבורי אינה מספיקה — וזו הנקודה שמפספסים.
3. תום לב — סעיף 15. רשימת מצבים שבהם פרסום בתום לב מוגן: חובה חוקית או מוסרית למסור את המידע, הגנה על עניין אישי כשר, תגובה על פרסום קודם, ביקורת על יצירה או על התנהלות פומבית, ועוד. סעיף 16 קובע חזקות מתי תום הלב מתקיים ומתי הוא נשלל — למשל כשהפרסום חרג מתחום הסביר.

הפיצוי

לצד פיצוי על נזק שהוכח, סעיף 7א מאפשר פיצוי בלא הוכחת נזק עד לסכום הקבוע בחוק — והוא מתעדכן לפי המדד. כשהוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, בית המשפט רשאי לפסוק עד כפל הסכום.

מה שמשפיע בפועל על הסכום: היקף התפוצה, חומרת הדברים, מעמד הנפגע, משך הזמן שהפרסום נותר, האם הוסר, והאם ניתן תיקון או התנצלות. התנצלות ותיקון מהירים מקטינים את החשיפה — ולכן זו ההחלטה הראשונה שצריך לשקול.

לצד המסלול האזרחי קיים גם מסלול פלילי, הדורש כוונה לפגוע; בפועל רוב התיקים מתנהלים במסלול האזרחי. ראו קובלנה פלילית פרטית.

המצבים שחוזרים בפועל

• מקום עבודה — האשמות בין עובדים, מכתבי פיטורים, המלצות שליליות. ראו לשון הרע במקומות עבודה ודיני עבודה.
• גירושין וסכסוכי משפחה — כאן זה הכי נפוץ וגם הכי נפיץ. ראו הוצאת דיבה במשפחה בעקבות הליך גירושין והליכי גירושין.
• ביקורות עסקיות — דירוג, ביקורת שלילית, קבוצות צרכנים.
• סכסוכי שכנים וקבוצות ועד בית.
• תקשורת ורשתות — ראו הוצאת דיבה ולשון הרע והגנת הפרטיות.

מה לעשות — אם נפגעתם

1. לתעד מיד. צילומי מסך עם תאריך, כתובת, מספר צפיות ותגובות. תוכן נמחק, והראיה נעלמת איתו.
2. לא להגיב באותו מטבע. תגובה חריפה הופכת נפגע לנתבע.
3. לשלוח דרישה להסרה ולתיקון. לעיתים זה פותר את העניין, ובכל מקרה הוא מחזק את התביעה.
4. לשקול צו מניעה כשהפרסום נמשך. ראו צווי מניעה וצו מניעת הטרדה מאיימת.
5. לפעול בזמן. לתביעות לשון הרע יש מועדי התיישנות קצרים מהרגיל. ראו התיישנות בתביעות נזיקין.

ומה לעשות אם נתבעתם

1. לא למחוק את הפרסום בלי ייעוץ. המחיקה מתועדת, והיא עשויה להתפרש לרעה — ומנגד, הסרה מהירה מקטינה נזק. זו החלטה, לא רפלקס.
2. לבדוק קודם את סעיף 13 — אם הפרסום נכנס לפרסומים המותרים, התביעה נופלת.
3. לאסוף את תשתית האמת — מסמכים, עדים, תכתובות. הגנת סעיף 14 נבנית מראיות, לא מהצהרה.
4. לבחון את העניין הציבורי — זה הרכיב שנופל הכי הרבה.
5. לבדוק מה בדיוק נטען — לעיתים הפרסום כלל אינו מייחס את מה שהתובע טוען שיוחס לו.

נושאים קשורים

• פגיעה בפרטיות — העבירה הפלילית
• עבירות הסתה
• צו איסור פרסום
• משפט אזרחי ומסחרי
• נזיקין
• צור קשר

האמור בעמוד זה הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. סכומי הפיצוי בחוק מתעדכנים, וכל מקרה נבחן לפי תוכן הפרסום, היקפו והקשרו.