לא כל אמירה פוגעת היא לשון הרע בת-תביעה. החוק מעמיד שורת הגנות, והן הסיבה שחלק ניכר מהתביעות נדחה.
אמת בפרסום — ההגנה החזקה
פרסום אמת שיש בו עניין ציבורי מוגן. שימו לב לשני התנאים: גם אמת וגם עניין ציבורי. אמירה נכונה שאין בה עניין לציבור — חשיפת מחלה, עבר רחוק, עניין אינטימי — אינה בהכרח מוגנת.
הנטל להוכיח את האמת מוטל על המפרסם. זה המקום שבו רוב הנתבעים נכשלים: לומר "זו האמת" קל; להוכיח אותה בראיות קשה הרבה יותר.
תום לב — ההגנה הרחבה
החוק מכיר בשורת מצבים שבהם פרסום בתום לב מוגן, ובהם:
- הבעת דעה על התנהגות של אדם בתפקיד ציבורי או בעניין שהוא נושא ציבורי.
- תלונה לרשות מוסמכת — משטרה, מפקח, רגולטור.
- חובה חוקית או מוסרית למסור את המידע.
- עניין אישי כשר של המפרסם או של מי שהפרסום הופנה אליו.
- ביקורת על יצירה או על שירות.
תום לב אינו חסינות: פרסום שנעשה בידיעה שהוא שקרי, או בלי בדיקה סבירה, שומט אותה.
ההבחנה שמכריעה: עובדה מול דעה
"הוא גנב" היא טענה עובדתית שצריך להוכיח. "לדעתי ההתנהלות שלו לא תקינה" היא הבעת דעה, והיא מוגנת רחב יותר — כשהעובדות שעליהן היא נסמכת נכונות ומוצגות.
זו גם העצה המעשית לכל מי שמפרסם ביקורת: להפריד בין מה שקרה לבין מה שאתה חושב על זה, ולבסס את העובדות.
הגנות נוספות
- פרסומים מותרים — דיווח נכון והוגן על הליכים משפטיים, דברים שנאמרו בכנסת ועוד.
- הסרה והתנצלות — אינן הגנה מלאה, אך מפחיתות פיצוי משמעותית.
- היעדר פרסום — אמירה שנאמרה לאדם אחד ולא פורסמה לאיש זולתו אינה עומדת בדרישת החוק.
נושאים קשורים
יצירת קשר
עו"ד יוסי דגה, משרד עורכי דין — תביעות לשון הרע, מכתבי התראה והגנה מפני תביעות.
מצדה 7, מגדל ב.ס.ר 4, בני ברק
052-638-8340 · וואטסאפ
המידע כאן כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי בתיק קונקרטי. כל מקרה נבחן לגופו.