לוגו משרד עורכי דין יוסי דגה

לייעוץ התקשרו עכשיו לעוה"ד יוסי דגה 052-6388340

עבירת איומים — סעיף 192 לחוק העונשין

עבירת האיומים היא אחת העבירות שאנשים מגלים שעברו עליהן רק כשהם מוזמנים לחקירה. משפט שנאמר בכעס בוואטסאפ, בריב שכנים או באמצע גירושין — ומולו תלונה. העבירה אינה דורשת שהאיום יבוצע, ואף לא שהמאיים התכוון לבצע אותו.

זומנתם לחקירה או נעצרתם בחשד לאיומים? חייגו 052-638-8340 · וואטסאפ

הזמן לפנות הוא לפני החקירה או הדיון, לא אחריהם.

מה אומר החוק

סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע עונש של עד שלוש שנות מאסר למי שמאיים על אדם אחר, בכל דרך שהיא, בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו — בכוונה להפחיד או להקניט אותו.

שימו לב למה שאין בהגדרה: אין דרישה שהאיום יתממש, אין דרישה ליכולת לבצע אותו, ואין דרישה שהמאוים ייבהל בפועל.

"רק אמרתי, לא התכוונתי" היא התשובה הנפוצה בחקירה — והיא אינה הגנה כשלעצמה. המבחן הוא אם האמירה נועדה להפחיד או להקניט, לא אם התכוונת לבצע.

מה ההגדרה כוללת: חמישה דברים שמפתיעים

  1. "בכל דרך שהיא". בעל פה, בהודעה, בפוסט, ברמז או בהתנהגות. אין צורך במילים מפורשות, וגם מעשה או תנועה יכולים להיחשב איום.
  2. האיום יכול להיות על אדם אחר. החוק מונה פגיעה במאוים "או של אדם אחר", ולכן איום לפגוע בבן משפחה של המאוים נכלל.
  3. לא רק פגיעה בגוף. איום לפגוע בפרנסה, ברכוש או בשם הטוב נכלל במפורש. איום "לגרום שיפטרו אותך" הוא דוגמה שכיחה.
  4. די בכוונה להקניט. היסוד הנפשי הוא כוונה להפחיד או להקניט, כלומר גם כוונה להרגיז ולהטריד מספיקה.
  5. המבחן אובייקטיבי. לא בודקים אם המאוים נבהל בפועל, אלא אם האמירה עלולה להטיל אימה על אדם רגיל באותן נסיבות.

מה שמבדיל בין אמירה בוטה לבין עבירה הוא לכן לא עוצמת המילים לבדה, אלא השילוב: מה נאמר, באיזה הקשר, למי, ומה ביקש האומר להשיג.

ההבדל מסחיטה באיומים — וזה הבדל של שנים

איומים — ס' 192 מטרה להפחיד או להקניט עד 3 שנים
סחיטה באיומים — ס' 428 מטרה להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממנו עד 7 שנים, ואם נעשה המעשה — עד 9

כלומר ההבדל אינו בעוצמת האיום אלא בתכלית. "אני אשבור לך את הרגליים" הוא ס' 192. "אני אשבור לך את הרגליים אם לא תחזיר לי את הכסף" עלול להיות סחיטה באיומים — ופתאום מדובר בעד שבע שנים. סיווג האירוע הוא לכן המאבק הראשון בתיק.

כשהאיום נלווה לדרישה (לשלם, לחתום, לוותר, לשתוק), התיק עובר לסעיף אחר עם כללים אחרים. לכל אלה יש עמוד נפרד: סחיטה באיומים — סעיף 428 לחוק העונשין.

איפה זה קורה בפועל

  • הודעות טקסט וקבוצות וואטסאפ. הודעה נמחקת — צילום המסך של הצד השני נשאר. זה המקור מספר אחת לתיקי איומים.
  • סכסוכי שכנים ומשפחה, ובמיוחד על רקע הליכי גירושין.
  • סכסוכים כספיים — דרישת חוב שמנוסחת בחוזקה עלולה להיקרא כסחיטה.
  • רשתות חברתיות — פוסט או תגובה פומבית.
  • מקום העבודה — איום לפגוע בפרנסה או בשם הטוב של עמית או מנהל.
  • גביית חוב — "אם לא תשלם, יבואו אליך". כאן הקו אל סחיטה באיומים דק במיוחד.

קווי ההגנה

  • ההקשר המלא. לרוב מוגש צילום מסך של הודעה אחת. השיחה המלאה — כולל מה נאמר לפני — משנה את התמונה, ולעיתים מגלה התגרות או איום הדדי.
  • מה נאמר בדיוק. אמירה כללית בכעס אינה בהכרח איום בפגיעה שלא כדין.
  • סיווג מול ס' 428. אם התביעה הגדירה סחיטה — להראות שלא הייתה דרישה להניע למעשה.
  • הניסוח עצמו. "תיזהר ממני" אינו "אני ארצח אותך". למילים יש משקל, וכך גם לשאלה אם האמירה מתארת פגיעה שלא כדין או צעד חוקי, כמו הגשת תביעה או תלונה.
  • למי נאמרו הדברים. אמירה שנאמרה באוזני אדם שלישי נבחנת גם לפי השאלה אם נועדה להגיע למאוים.
  • עיתוי התלונה ואמינות המתלונן. תלונה שהוגשה שבועות אחרי האירוע, בדיוק כשמתנהל הליך אחר בין הצדדים, היא נתון שבודקים.
  • תלונה הדדית. כששני הצדדים התבטאו, סדר הפעולות והתיעוד משנים.
  • מסלולי סיום. בעבירה בדרגה זו, הסדר מותנה, סגירת תיק או אי הרשעה הם יעדים ריאליים.

נחקרים בחשד לאיומים: מה עושים עכשיו

תיק איומים נבנה כמעט כולו ממילים: ההודעה, ההקלטה, ומה שנאמר בחקירה. לכן מה שקורה בימים הראשונים משפיע יותר מכל דבר אחר.

ואם איימו עליכם: לתעד הכול (צילום מסך עם תאריך ושעה, הקלטה, שמות עדים), לא למחוק, ולא להשיב באיום משלכם. תגובה באותו מטבע הופכת נפגע לחשוד, ותיקים רבים נפתחים כתלונות הדדיות בדיוק כך.

אם החקירה בתיק איומים מגיעה לבקשת מעצר, הדיון יעסוק בראיות, בעילה ובחלופה — ראו עורך דין מעצרים.

חקירה על איומים — מה נבדק בה

בחקירה על איומים מציגים לרוב את מה שהמתלונן הגיש: הודעה, הקלטה או צילום מסך. השאלות סובבות סביב שלושה דברים:

  • מה נאמר בדיוק. הניסוח עצמו, ולא הסיכום שלו בתלונה.
  • למה נאמר. מכאן נגזר היסוד הנפשי: כוונה להפחיד או להקניט. וגם אם הייתה דרישה, כי אז החשד עלול לעבור לסחיטה באיומים.
  • מה היה ההקשר. מה קדם לאמירה, מה בא אחריה, והאם הדברים היו הדדיים.

הגרסה שנמסרת בחקירה הראשונה היא זו שמלווה את התיק. לכן ההיערכות נעשית לפני החקירה: זכות השתיקה והיוועצות בעורך דין.

כתב אישום על איומים — מה קורה בשלב הזה

כשהוגש כתב אישום, הצעד הראשון הוא לקרוא אותו מקרוב: באיזה סעיף הואשמתם, אילו אמירות מיוחסות לכם, ומתי. ההבדל בין איומים לבין סחיטה באיומים מתחיל כבר בניסוח הזה. ראו קיבלתם כתב אישום.

אחר כך מגיעים לתשובה לאישום, ולבחירת המסלול: כפירה וניהול הוכחות, הסדר עם התביעה, או בקשה לאי הרשעה בשלב גזר הדין. ראו הקראה ותשובה לכתב אישום ואי הרשעה.

איום ברצח — אותו סעיף, תיק אחר

אין בחוק סעיף נפרד ל"איום ברצח". זה סעיף 192, כמו כל איום אחר. ההבדל הוא בהחלטות שבדרך: אם לבקש מעצר, אם להגיש כתב אישום, ואילו תנאים ייקבעו בשחרור. לכן בתיקים האלה מה שקורה בימים הראשונים משפיע במיוחד.

שאלות ותשובות

אמרתי את זה בכעס ולא התכוונתי. זו הגנה?

לא כשלעצמה. סעיף 192 אינו דורש שהמאיים התכוון לבצע את האיום, ואף לא שהייתה לו יכולת לבצעו. היסוד הנפשי הנדרש הוא כוונה להפחיד או להקניט — לא כוונה להגשים.

"רק אמרתי" היא התשובה הנפוצה ביותר בחקירה, והיא בדרך כלל אינה עוזרת. מה שכן עוזר הוא ההקשר המלא: מה נאמר לפני, מי התחיל, והאם הדברים נאמרו כחלק מחילופי דברים הדדיים.

המאוים בכלל לא נבהל. זה משנה?

העבירה אינה מותנית בכך שהמאוים נבהל בפועל. המבחן הוא אובייקטיבי — האם האמירה מסוגלת להפחיד אדם סביר בנסיבות — ולא סובייקטיבי.

עם זאת, תגובת המאוים כן רלוונטית בשוליים: מי שהמשיך בשיחה רגילה מיד אחר כך, או שהמתין שבועות להגיש תלונה, מספק נתון שאפשר לעבוד איתו.

מה ההבדל מסחיטה באיומים?

ההבדל אינו בעוצמת האיום אלא בתכלית שלו. איומים לפי סעיף 192 נועדו להפחיד או להקניט, והעונש עד שלוש שנים. סחיטה באיומים לפי סעיף 428 נועדה להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממנו, והעונש עד שבע שנים — ואם המעשה אכן נעשה, עד תשע.

המשמעות: "אני אשבור לך את הרגליים" הוא סעיף 192. "אני אשבור לך את הרגליים אם לא תחזיר לי את הכסף" עלול להיות סעיף 428 — ופתאום מדובר בעבירת פשע. סיווג האירוע הוא לכן המאבק הראשון בתיק.

דרשתי חוב בתקיפות. זו סחיטה?

זו אחת הנקודות הרגישות. דרישת חוב לגיטימית הופכת לעבירה כשהיא מלווה באיום בפגיעה שלא כדין. העובדה שהכסף באמת מגיע לך אינה הגנה בפני עצמה.

לכן ניסוח ההודעות קובע. דרישה עניינית עם לוח זמנים היא דבר אחד; רמיזה למה יקרה אם לא ישולם היא דבר אחר לגמרי.

המתלונן רוצה לבטל את התלונה.

ההחלטה אינה בידיו. משהוגשה תלונה, הסמכות להחליט אם להעמיד לדין היא של התביעה. חזרה מתלונה היא נתון שנשקל — אך היא אינה מפתח, ובמיוחד לא בעבירות בתוך המשפחה שבהן המדיניות נוקשה.

וחשוב מכך: פנייה אל המתלונן כדי לשכנע אותו לחזור בו עלולה להיחשב שיבוש או הטרדת עד, ולהפוך תיק אחד לשניים.

יצא נגדי צו הגנה בעקבות זה.

זה הליך נפרד שמתנהל במקביל, לעיתים במעמד צד אחד ובמהירות. הפרת הצו היא עבירה פלילית בפני עצמה, גם כשהתיק המקורי עדיין פתוח.

יש מועד קצר לקיום דיון בנוכחות שני הצדדים, וזה החלון שבו אפשר להשפיע על תנאי הצו.

איזה תיעוד הכי חשוב?

ההתכתבות המלאה, לא הקטע שצולם. ברוב התיקים מוגש צילום מסך של הודעה אחת, והשיחה סביבה משנה את התמונה — ולעיתים מגלה התגרות או איום הדדי.

יש לשמור הכול מיד. מחיקת הודעות אחרי שנודע על תלונה נקראת כשיבוש, והיא מחמירה את המצב הרבה יותר מההודעה עצמה.

איך תיק כזה נגמר בלי הרשעה?

בעבירה בדרגת חומרה זו קיימים מסלולים אמיתיים: סגירת תיק בהיעדר ראיות או מחוסר עניין לציבור, הסדר מותנה שאינו מותיר רישום, או בקשה לאי הרשעה בשלב גזר הדין.

כולם זמינים בעיקר בשלב המוקדם. ככל שהתיק מתקדם לעבר כתב אישום, החלון נסגר.

איום ברצח הוא עבירה אחרת?

לא. אין בחוק סעיף נפרד ל"איום ברצח"; זה סעיף 192, כמו כל איום אחר. חומרת האמירה משפיעה על ההחלטות שבדרך: אם לבקש מעצר, אם להגיש כתב אישום, ואיך ייראו התנאים.

עם זאת, גם כאן ההקשר נבדק: אותה מילה בתוך ויכוח מתלהם ובתוך הודעה שקולה שנשלחה באמצע הלילה אינן נקראות אותו דבר.

האיום היה על בן משפחה שלו, לא עליו. זו עדיין עבירה?

כן. סעיף 192 מונה פגיעה במאוים או באדם אחר. איום לפגוע בילד, בבן זוג או בהורה של מי ששומע את האיום נכלל בעבירה.

איום בפגיעה בשם הטוב זו עבירה?

כן. החוק מונה גם שם טוב ופרנסה, לא רק פגיעה בגוף. ההבחנה החשובה היא בין איום בפגיעה שלא כדין לבין הודעה על צעד חוקי, כמו הגשת תביעה או תלונה, שאינה איום במובן הסעיף.

קיבלתי מכתב על כוונה להגיש נגדי כתב אישום על איומים. מה עכשיו?

מכתב כזה פותח בדרך כלל את האפשרות לבקש שימוע, כלומר לפנות לתביעה לפני שההחלטה מתקבלת ולטעון שאין להגיש כתב אישום. הזמן לכך מוגבל ונספר מקבלת המכתב, ולכן לא כדאי להמתין. ראו ייצוג בהליכי שימוע וקיבלתם כתב אישום — מה עושים.

איומים שמתגלגלים מסכסוך שכנים או מסכסוך מקומי הם תיק נפוץ ביישובים הקטנים של הנגב, שבהם כולם מכירים את כולם. ראו עורך דין פלילי בדימונה.

שאלות נוספות

מה העונש על איומים לפי חוק העונשין?
סעיף 192 קובע עד שלוש שנות מאסר למי שמאיים על אדם בפגיעה שלא כדין, בכוונה להפחיד או להקניט.

מה שואלים בחקירה על איומים?
בדרך כלל מציגים את ההודעה או ההקלטה, ושואלים מה נאמר, למה, ומה היה ההקשר. מהתשובות נגזרת שאלת הכוונה להפחיד או להקניט.

הוגש נגדי כתב אישום על איומים. מה עכשיו?
קוראים את כתב האישום ובודקים את הסעיף, ובעיקר אם הואשמתם באיומים או בסחיטה באיומים. אחר כך נבחנים המסלולים: כפירה, הסדר, או בקשה לאי הרשעה.

נושאים קשורים

הסתייגות ופרטי יצירת קשר

האמור בעמוד זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לפי נתוניו.

תחום המשפט הפלילי מנוהל במשרדנו על ידי עו"ד יוסי דגה, סניגור פלילי. המשרד מייצג דרך קבע בבתי המשפט במחוז הדרום.

יוסי דגה משרד עורכי דין · מצדה 7, מגדל ב.ס.ר 4, בני ברק · טלפון: 052-6388340

ראו גם: אלימות במשפחה — ההליך הפלילי והצווים

ראו גם: צו מניעת הטרדה מאיימת

ראו גם: חטיפה וכליאת שווא — סעיפים 369 ו-377

צריך ייעוץ בנושא הזה?

חייגו 052-638-8340 · או שלחו הודעה בוואטסאפ

עו"ד יוסי דגה — בעת מעצר התקשרו מיד. משרד: מצדה 7, בני ברק. ייצוג בכל הארץ, לרבות מחוז הדרום — באר שבע, אשקלון, אשדוד וקריית גת. שיחה ראשונה היא בירור קצר: מה המצב, מה דחוף ומה עושים עכשיו.

ראו גם

לייצוג בתיקי איומים בבתי המשפט בדרום: עורך דין פלילי בבאר שבע.

תלונה על איומים נפתחת בתחנה שבאזור מקום המעשה או מקום מושבו של המתלונן. לייצוג בתיקי איומים ברמת גן — עורך דין פלילי ברמת גן.

На русском: Угрозы в Израиле: статья 192 и отличие от вымогательства

צרו קשר לכל שאלה

גלילה לראש העמוד
התקשרו עכשיו · 052-6388340