לוגו משרד עורכי דין יוסי דגה

לייעוץ התקשרו עכשיו לעוה"ד יוסי דגה 052-6388-340

קשירת קשר לביצוע עבירה — סעיף 499 לחוק העונשין

אדם לא עשה דבר. לא נשא נשק, לא נכנס לדירה, לא נגע בסם. ובכל זאת הוא נאשם — כי הייתה שיחה, היה תכנון, והייתה הסכמה. זוהי קשירת קשר, ואחת העבירות שבהן הפער בין התחושה האישית של הנאשם לבין הדין הוא הגדול ביותר.

העבירה — סעיף 499 לחוק העונשין

סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, קובע שמי שקושר קשר עם אדם לעבור עבירה, או לעשות מעשה כדי להשיג מטרה פסולה — עובר עבירה, גם אם העבירה המתוכננת לא בוצעה כלל.

העונש נגזר מחומרת העבירה שלשמה נקשר הקשר:

  • קשר לעבירת פשע — מאסר שבע שנים, או העונש שנקבע לאותה עבירה — לפי הקל מביניהם;
  • קשר לעבירת עוון — מאסר שנתיים, או העונש שנקבע לאותה עבירה — לפי הקל מביניהם.

ההסדר הזה מבטא איזון: הקשר נענש בפני עצמו, אך לא בחומרה העולה על העבירה שתוכננה.

מה צריך להוכיח — ומה לא

מה שנדרש:

  1. הסכמה בין שניים לפחות. אדם אינו קושר קשר עם עצמו.
  2. מטרה משותפת לבצע עבירה מסוימת.
  3. מודעות — כל צד יודע על מה הוסכם ומצטרף לכך.

מה שאינו נדרש — וזו הנקודה המכריעה:

  • אין צורך שהעבירה תבוצע. הקשר הוא העבירה.
  • אין צורך בהתחלת ביצוע. בכך הקשר שונה מניסיון, שדורש מעשה לקראת ההגשמה.
  • אין צורך בהסכם מפורש. הקשר נלמד מהתנהגות, מהודעות, מתיאום ומחלוקת תפקידים.
  • אין צורך שכל הקושרים יכירו זה את זה.

למה התביעה אוהבת את הסעיף הזה

קשירת קשר היא כלי רב-עוצמה בידי התביעה, משלוש סיבות:

  • היא מאפשרת להעמיד לדין לפני שנגרם נזק;
  • היא תופסת את מי שעמד מאחורי הקלעים ולא ביצע בעצמו;
  • היא מרחיבה את מסגרת הראיות — דברים שנאמרו בין הקושרים קבילים לעיתים נגד כולם.

בפועל, הסעיף מופיע כמעט תמיד לצד עבירות ארגון פשיעה, סחר בסמים, שוד ועבירות נשק.

הגבול שבין שיחה לקשר

לא כל דיבור הוא קשר. ההבחנה — והיא דקה — היא בין הבעת רצון לבין גיבוש הסכמה:

  • "הייתי רוצה לעשות לו משהו" — אמירה, לא קשר.
  • "אם היה לנו רכב, אפשר היה" — הרהור, לא קשר.
  • "אתה תביא את הרכב, אני אחכה למטה בשמונה" — זהו קשר.

לכן נקודת המחלוקת כמעט תמיד היא הפרשנות של ההתכתבויות — ושם ההקשר, הסלנג, היחסים הקודמים וההיסטוריה בין הצדדים הופכים לליבת התיק. ראו ראיות נסיבתיות.

קווי הגנה שנבחנים בפועל

  1. אין הסכמה, יש שיחה. הטענה המרכזית: דובר, לא סוכם.
  2. אי-הבנה של מושא הקשר. אדם שהצטרף לדבר אחד וטוען שלא ידע על עבירה אחרת — ראו טעות במצב דברים.
  3. חזרה מהקשר לפני כל התקדמות — נתון בעל משקל, הן באשמה והן בעונש.
  4. זהות הדובר. מכשירים משותפים, חשבונות משותפים, הודעות שנשלחו בידי אחר.
  5. מקור הראיה. האזנה, מדובב או עד מדינה — ראו האזנת סתר ועד מדינה ומדובב.
  6. כפל אישום. כאשר הוגש גם אישום בעבירה המושלמת, יש לבחון אם יש מקום לשני אישומים נפרדים.

המשמעות המיידית — המעצר

תיקי קשר הם מטבעם תיקים מרובי מעורבים, ולכן טענת חשש לשיבוש ותיאום גרסאות נטענת בהם כמעט תמיד. התוצאה המעשית היא עתירה למעצר עד תום ההליכים, ואיסור קשר עם שאר המעורבים כתנאי שחרור.

מכאן גם הכלל החשוב ביותר בתיקים אלה: אפס תקשורת עם מעורבים אחרים, מרגע שנודע על החקירה. ראו הדחה בחקירה ובעדות ושיבוש הליכי משפט.

שאלות נפוצות

לא עשיתי כלום בפועל. איך אני נאשם?
מפני שהעבירה היא ההסכמה עצמה, ולא הביצוע.

רק הייתי בשיחה ולא הסכמתי.
נוכחות אינה הצטרפות, וזו טענת הגנה לגיטימית — אך היא נבחנת לפי מה שנאמר ונעשה אחריה.

אם העבירה בוצעה, מואשמים בשניהם?
לעיתים כן. השאלה אם יש הצדקה לשני אישומים היא שאלה משפטית שיש להעלות. ראו צדדים לעבירה.

מה ההבדל מסיוע?
מסייע תורם לביצוע בפועל; קושר קשר מסכים מראש. ייתכנו שניהם יחד. ראו סיוע לאחר מעשה.

נושאים קשורים

האמור בעמוד זה הוא מידע משפטי כללי ואינו ייעוץ משפטי.

צרו קשר לכל שאלה

גלילה לראש העמוד
התקשרו עכשיו · 052-6388340