בשיחה יומיומית קוראים להכול "צו הרחקה". בפועל מדובר בכמה מסלולים שונים, שניתנים בידי גורמים שונים, לתקופות שונות, ועם דרכי תקיפה שונות לגמרי. הבלבול הזה עולה לאנשים ביוקר.
1. צו הגנה
מי נותן: בית המשפט לענייני משפחה, ולעיתים שלום או בית דין דתי.
מכוח מה: החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991.
נגד מי: בן משפחה בלבד.
לכמה זמן: עד שלושה חודשים, בהארכות עד שישה — ומטעמים מיוחדים יותר.
איך מגישים: בקשה אזרחית, גם בלי תלונה במשטרה. ראו בקשה לצו הגנה.
2. צו מניעת הטרדה מאיימת
מי נותן: בית משפט השלום, ובענייני משפחה — בית המשפט לענייני משפחה.
מכוח מה: חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.
נגד מי: כל אדם — שכן, מכר, זר, בן זוג לשעבר.
לכמה זמן: עד שישה חודשים, בהארכות עד שנה, ומטעמים מיוחדים עד שנתיים.
ראו צו מניעת הטרדה מאיימת.
3. "צו הרחקה משטרתי"
מי נותן: קצין משטרה, כתנאי שחרור אחרי מעצר או חקירה.
המאפיין: אינו הליך אזרחי שיזמתם, אלא חלק מההליך הפלילי. הוא יכול לכלול הרחקה מהבית, איסור יצירת קשר ותנאים נוספים.
איך תוקפים: ערר על החלטת קצין משטרה — לבית משפט, במועדים קצרים. ראו ערר על החלטת קצין משטרה.
4. תנאי שחרור בבית משפט
בהליך פלילי, בית המשפט יכול לקבוע הרחקה ואיסור קשר כתנאי לשחרור. זה אינו צו הגנה, והוא חי ומת עם ההליך הפלילי. ראו חלופת מעצר.
למה ההבחנה חשובה בפועל
- הגורם שאליו פונים שונה. בקשה לבית המשפט הלא נכון מבזבזת ימים קריטיים.
- דרך התקיפה שונה. ערר על קצין משטרה אינו אותו הליך כמו דיון בצו הגנה.
- המועדים שונים — וחלקם קצרים מאוד.
- ההשלכות שונות. תנאי שחרור קשור לתיק הפלילי; צו הגנה עומד בפני עצמו.
ומה משותף לכולם
ההפרה. בכל אחד מהמסלולים, הפרה היא עבירה פלילית שמאפשרת מעצר — ובצווים שניתנו להגנה על גוף ושלום אדם מדובר בעונש של עד ארבע שנות מאסר. ראו הפרת צו הגנה.