שתי שאלות שונות לגמרי מתערבבות כמעט תמיד: האם אדם מסוגל להתמודד עם המשפט עכשיו, והאם הוא נשא באחריות פלילית בשעת המעשה. הראשונה היא כשירות לעמוד לדין; השנייה היא אי שפיות הדעת. התוצאות שלהן שונות, המועדים שונים, והבלבול ביניהן עולה ביוקר. העמוד הזה מפריד ביניהן.
כשירות לעמוד לדין — סעיף 170 לחסד"פ
סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שאם נקבע — לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, או לפי ההוראה המקבילה בחוק הסעד לגבי מוגבלות שכלית-התפתחותית — שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק בית המשפט את ההליכים נגדו.
החוק אינו מגדיר מהי "אי-מסוגלות לעמוד לדין". המבחן שהתפתח בפסיקה הוא פונקציונלי ונוגע להווה: האם הנאשם מבין שמתנהל נגדו משפט, מבין במה הוא מואשם, מסוגל לעקוב אחרי ההליך ולהתייעץ עם סניגורו באופן מועיל. אבחנה פסיכיאטרית בפני עצמה אינה מקימה אי-כשירות, וההיפך גם נכון: אדם יכול להיות כשיר בעיני החוק גם במצב נפשי קשה.
את הבדיקה אפשר לעורר לבקשת הסניגוריה, ביוזמת בית המשפט, ולעיתים ביוזמת התביעה. בפועל ההליך נעשה על בסיס חוות דעת פסיכיאטרית, ולאחריה — החלטה של בית המשפט.
מה קורה כשההליך מופסק
הפסקת הליכים אינה זיכוי ואינה "סוף הסיפור":
- בית המשפט רשאי להורות על צו אשפוז או על צו טיפול מרפאתי, לפי חוק טיפול בחולי נפש.
- הפיקוח עובר לפסיכיאטר המחוזי ולוועדה פסיכיאטרית, ולא לבית המשפט הפלילי.
- אם הכשירות חוזרת, אפשר לחדש את ההליכים.
- הנאשם עשוי לבקש שבית המשפט יברר את האשמה בכל זאת, כדי לנסות להגיע לזיכוי ולא להישאר עם תיק פתוח ללא הכרעה. זו החלטה טקטית משמעותית.
כאן נמצאת הטעות הנפוצה: אשפוז בצו עשוי להימשך זמן ארוך מהעונש שהיה מוטל בתיק. "להפסיק את ההליך" אינו בהכרח התוצאה הטובה, ובתיקי עבירות קלות לעיתים נכון דווקא לנהל את התיק.
אי שפיות הדעת — סעיף 34ח לחוק העונשין
זו שאלה אחרת: לא "מה מצבו היום" אלא "מה היה מצבו בשעת המעשה". הסעיף פוטר מאחריות פלילית אדם שבשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת ממשית — להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.
שימו לב למבנה: צריך גם גורם (מחלה או ליקוי) וגם תוצאה (חוסר יכולת ממשית להבין או להימנע). אבחנה לבדה אינה מספיקה, ו"לא חשבתי בהיגיון" אינו המבחן. בנוסף — ואת זה חשוב לדעת — הנטל להוכיח את ההגנה רובץ על ההגנה, ולא על התביעה.
כשההגנה מתקבלת, הנאשם אינו נושא באחריות פלילית, אך בית המשפט מוסמך להורות על אשפוז או על טיפול — ולא לשלוח אדם הביתה בלי מסגרת.
המצבים שבין לבין
- אחריות מופחתת. מצב נפשי שאינו מגיע לרף של סעיף 34ח יכול בכל זאת להשפיע — על סיווג העבירה, על מתחם הענישה ועל בחירת מסלול טיפולי. בעבירות המתה יש הסדר נפרד; ראו ענישה מופחתת בעבירת הרצח.
- מצב נפשי במעצר. גם כשאין שאלת כשירות, מצב רפואי או נפשי הוא טיעון ממשי בשאלת חלופת מעצר. ראו שחרור בערובה ותנאים מגבילים ומעצר עד תום ההליכים.
- מצב נפשי בענישה. הדרך המעשית הנפוצה ביותר: מסלול טיפולי מתועד, שמופיע בתסקיר ומאפשר לבית המשפט להימנע ממאסר. ראו תסקיר שירות המבחן, אי הרשעה ועבודות שירות ושל"צ.
- קטינים. בדין הנוער ממילא קיים מערך נפרד של דרכי טיפול. ראו עבירות נוער.
מה לעשות — ובאיזה סדר
- לאסוף את התיק הרפואי מוקדם. אשפוזים, מרפאה, תרופות, אבחנות, מעקב — מסמכים שנאספים אחרי כתב האישום נראים אחרת ממסמכים שקדמו לו.
- להחליט מה השאלה. כשירות היום, או אחריות בשעת המעשה. לעיתים שתיהן, אבל הן נטענות בנפרד.
- לשקול את התוצאה בפועל. לא "מה ישיג את ההפסקה" אלא מה ישאיר את האדם במצב הטוב ביותר — לרבות אורך אשפוז אפשרי.
- לא להגיע לחקירה בלי ייעוץ. גרסה שנמסרה במצב נפשי לא יציב מלווה את התיק. ראו זומנת לחקירה — מה עושים כעת.
- לבדוק את שלב השימוע — בתיקים האלה החומר הרפואי יכול למנוע כתב אישום מראש. ראו שימוע לפני כתב אישום ובקשה לסגירת תיק.
נושאים קשורים
- קיבלתם כתב אישום — מה עושים כעת
- הגנה מן הצדק — סעיף 149(10)
- ערעור על הכרעת דין
- ועדת שחרורים
- ייצוג פלילי בדרום
האמור לעיל הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי ואינו חוות דעת רפואית. כל תיק נבחן לפי החומר הרפואי וחומר החקירה שבו.