עבירות מחשב — חוק המחשבים, חדירה לחומר מחשב וענישה

רוב מי שנחקר בעבירת מחשב לא חשב שהוא עובר עבירה. הוא נכנס לחשבון של בן זוג, פתח מייל של עובד שעזב, או השתמש בסיסמה שקיבל פעם. חוק המחשבים לא שואל מה הייתה הכוונה — הוא שואל אם הייתה הרשאה.

חוק המחשבים, התשנ"ה-1995 — חמש העבירות

• שיבוש או הפרעה (סעיף 2) — שיבוש פעולתו התקינה של מחשב, או מחיקה, שינוי או שיבוש של חומר מחשב. העונש הקבוע הוא שלוש שנות מאסר.
• מידע כוזב ופלט כוזב (סעיף 3) — הזנת מידע כוזב או עריכת חומר מחשב באופן שיופק ממנו פלט כוזב. כאן העונש גבוה יותר — חמש שנים.
• חדירה לחומר מחשב (סעיף 4) — העבירה המרכזית. חדירה שלא כדין לחומר המצוי במחשב. שלוש שנות מאסר.
• חדירה כדי לעבור עבירה אחרת (סעיף 5) — אותה חדירה, אבל במטרה לבצע באמצעותה עבירה נוספת. חמש שנים.
• נגיף מחשב (סעיף 6) — כתיבה או הפצה של תוכנה שנועדה לגרום נזק או שיבוש.

מהי "חדירה" — וזה החלק שמפתיע

החוק מגדיר חדירה כהתקשרות או התחברות עם מחשב, או הפעלתו. אין דרישה לפריצה טכנית.

לכן כל אלה נכנסים להגדרה:

• כניסה לחשבון של בן או בת זוג עם סיסמה שידועה לך.
• פתיחת תיבת מייל של עובד שעזב, גם אם היא "של החברה".
• שימוש בהרשאה שניתנה בעבר ולא בוטלה פורמלית — אבל לא היה מותר להשתמש בה למטרה הזו.
• כניסה למערכת של מעסיק קודם אחרי סיום העבודה.
• צפייה בהודעות בטלפון של אדם אחר שנשאר פתוח.

המבחן אינו "האם ידעתי את הסיסמה" אלא "האם הייתה לי הרשאה לעשות את מה שעשיתי, באותו רגע".

העבירה כמעט אף פעם לא באה לבד

זו הנקודה שמשנה את חומרת התיק. אותו מעשה נספר לרוב בכמה סעיפים במקביל:

• פגיעה בפרטיות — לפי חוק הגנת הפרטיות, כעבירה פלילית וכעילה לתביעה אזרחית.
• האזנת סתר — כשמדובר בקליטת שיחה או תקשורת בזמן אמת, ולא בקריאת חומר שמור. ההבחנה הזו דקה ומכרעת.
• סחיטה באיומים — כשהחומר שנתפס משמש לדרישה.
• גניבה בידי עובד ועבירות סוד מסחרי — בהקשר תעסוקתי.
• התחזות — כשנעשה שימוש בזהות של אחר ברשת.

הראיות בתיק כזה — ומה אפשר לתקוף

תיקי מחשב נבנים על ראיות דיגיטליות, ולכל אחת מהן יש נקודת תורפה:

• לוגים וכתובות IP — כתובת IP מזהה חיבור, לא אדם. רשת ביתית משותפת, רשת אלחוטית פתוחה או ראוטר משרדי מערערים את הזיהוי.
• תפיסת מכשירים — הפקת המידע חייבת להיעשות בדרך שנקבעה בחוק ובהתאם לצו. פגם בהליך התפיסה והחדירה הוא טענה אמיתית, לא פורמלית.
• שרשרת המשמורת — מה נתפס, מתי, מי נגע, ואיזה עותק נבדק.
• זיהוי המשתמש — מי ישב מול המקלדת. זו שאלה נפרדת מהשאלה מאיזה מכשיר בוצעה הפעולה.

מה לעשות אם הוזמנת לחקירה

1. לא למחוק דבר. מחיקה אחרי שנודע לך על החקירה היא עבירה בפני עצמה, והיא נראית גרוע יותר מהמעשה המקורי.
2. לא להסביר את המערכת לחוקר. ההסבר הטכני שלך הופך לגרסה שאי אפשר לסגת ממנה.
3. לאסוף את הצד שלך — הסכמי העסקה, הרשאות, התכתבויות שמראות מה סוכם.
4. להתייעץ לפני החקירה, לא אחריה. בעבירות מחשב, הפער בין השניים הוא הפער בין תיק שנסגר לתיק שמוגש.

המטרה בתיק כזה

בעבירות מחשב, ובמיוחד כשמדובר במי שאין לו עבר, השאלה אינה רק גובה העונש אלא אם יישאר רישום. רישום פלילי בעבירת מחשב פוגע בסיווג ביטחוני, בהעסקה בהייטק, באשרות עבודה ובמכרזים — לעיתים יותר מכל קנס. לכן היעד מוגדר מההתחלה: סגירת תיק, הסדר מותנה, או הכרעה ללא הרשעה.

ראו גם

• עבירות מחשב והטרדה ברשת — הסקירה הכללית וכל המדריכים בתחום