יש מצבים שבהם אדם עשה בדיוק את מה שהחוק אוסר — ובכל זאת אינו נושא באחריות פלילית. אלה הסייגים לאחריות: הגנה עצמית, צורך, כורח וזוטי דברים. הם אינם "נסיבות מקלות" — הם שוללים את האחריות לגמרי. העמוד הזה מנתח אותם ואת הגבול שמעבר לו הם קורסים.
הגנה עצמית — סעיף 34י
אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו — שלו או של אחר.
ארבעה רכיבים, וכל אחד מהם נבחן בנפרד:
- תקיפה שלא כדין — לא תגובה למעשה חוקי, ולא תגובה לאירוע שכבר הסתיים.
- סכנה מוחשית — לא חשש כללי ולא תחושה סובייקטיבית בלבד.
- מיידיות — זו הנקודה שמפילה את מרבית הטענות. פעולה שבאה דקות אחרי שהתוקף הסתלק היא תגמול, לא הגנה.
- ההגנה חלה גם על הזולת ועל רכוש — ולא רק על הגוף.
שימו לב גם לצד השני: מי שנכנס למצב בהתנהגותו הפסולה שלו, בצפותו מראש את התפתחות הדברים, עלול למצוא שהסייג אינו עומד לו.
צורך — סעיף 34יא
אדם לא יישא באחריות למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להציל חיים, חירות, גוף או רכוש — שלו או של אחר — מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים שהיה בשעת המעשה, ולא הייתה לו דרך אחרת לעשות כן.
ההבדל מהגנה עצמית: שם הסכנה באה מתוקף אנושי; כאן היא באה ממצב — שריפה, מחלה, תאונה, מזג אוויר, תקלה. ושתי דרישות נוספות מחמירות: פגיעה חמורה, והיעדר דרך אחרת. אם הייתה אפשרות סבירה אחרת — הסייג אינו חל.
כורח — סעיף 34יב
הסייג פוטר מי שנצטווה לעשות את המעשה תחת איום בסכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחיים, בחירות, בגוף או ברכוש — שלו או של אחר — ושעשה אותו מחמת אותו איום.
זה הסייג הרלוונטי למי שנגרר לעבירה בלחץ של אחרים — תופעה שחוזרת בתיקי סמים, נשק ועבירות רכוש. מה שצריך להראות: שהאיום היה ממשי ולא כללי, שהוא היה בעת המעשה, ושלא הייתה דרך סבירה להימלט או לפנות לעזרה.
הגבול: חריגה מן הסביר — סעיף 34טז
זהו הסעיף שהופך את שלושת הסייגים מהגנה מוחלטת להגנה מותנית: הוראות הסייגים לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה.
כלומר — גם כשהתקיימה תקיפה שלא כדין, גם כשהייתה סכנה, וגם כשהיה איום — התגובה חייבת להיות מידתית. מי שהגיב בעוצמה שאין לה יחס לסכנה חורג מן הסביר, והסייג נשלל ממנו.
יחד עם זאת, החריגה אינה בהכרח סוף הדרך: חריגה מן הסביר נשקלת כנסיבה משמעותית בענישה, ולעיתים היא ההבדל בין סעיף עבירה חמור לקל. ראו ענישה מופחתת בעבירת הרצח ועסקת טיעון.
זוטי דברים — סעיף 34יז
אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה אם, לאור טיבו, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך.
זו טענה אמיתית — ולא נימוס. היא מתאימה במיוחד לעבירות רגולטוריות, לאירועי רכוש זעירים ולמקרים שבהם ההליך עצמו אינו פרופורציונלי למעשה. ראו רשלנות ואחריות קפידה והסדר מותנה.
סייגים נוספים שחשוב להכיר
- אי שפיות הדעת וכן כשירות לעמוד לדין — שתי שאלות נפרדות. ראו כשירות לעמוד לדין ואי שפיות הדעת.
- שכרות — סייג מוגבל מאוד, שכמעט אינו חל על מי ששתה מרצונו.
- טעות במצב דברים — מי שפעל מתוך דמיון מוטעה של המציאות נשפט לפי המצב כפי שדימה אותו. כאן נכנסת "הגנה עצמית מדומה".
- טעות במצב משפטי — אי-ידיעת הדין אינה פוטרת, למעט טעות בלתי נמנעת באורח סביר.
- צידוק — פעולה על פי דין או על פי צו של רשות מוסמכת.
איך בונים טענת סייג
- לתעד מיד. חבלות, קריאות למשטרה, הודעות, עדים — התשתית נאספת בשעות הראשונות ולא בבית המשפט.
- לא לספר סיפור בחקירה. סייג שנטען בגרסה ראשונה ולא נתמך בראיות הופך לנקודת תורפה. ראו זומנת לחקירה — מה עושים כעת.
- למפות את ציר הזמן. בסייגים הכול תלוי במיידיות — דקות קובעות.
- לאתר את התיעוד האובייקטיבי — מצלמות, איכון, תמלול שיחת מוקד.
- להעלות את הטענה במועד — בתשובה לכתב האישום, לא בסיכומים. ראו קיבלתם כתב אישום — מה עושים כעת.
נושאים קשורים
- המחשבה הפלילית — כוונה, אדישות וקלות דעת
- עבירת תקיפה — מדרג הסעיפים
- אלימות במשפחה
- הגנה מן הצדק — סעיף 149(10)
- ייצוג פלילי בדרום
האמור לעיל הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי, ואין בו כדי להנחות כיצד לנהוג באירוע קונקרטי. כל תיק נבחן לפי נסיבותיו.