בכמעט כל תיק פלילי היום הראיה המרכזית נמצאת בטלפון. ולכן השאלה המשפטית החשובה ביותר בשלב החקירה אינה מה יש במכשיר, אלא אם המשטרה נכנסה אליו כדין. העמוד הזה מסביר מה החוק דורש, מה המחלוקת סביב "הסכמה", ומה אומרים כששוטר מבקש את הטלפון.
חדירה לחומר מחשב היא חיפוש — סעיף 23א
סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) קובע שחדירה לחומר מחשב, וכן הפקת פלט תוך חדירה כאמור, יראו אותן כחיפוש. ומכאן נגזרות שלוש דרישות מצטברות:
- צו של שופט — ולא צו חיפוש רגיל, אלא צו שמציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר מחשב או להפיק פלט.
- פירוט מטרות החיפוש ותנאיו בגוף הצו.
- ביצוע בידי בעל תפקיד מיומן לביצוע פעולות כאלה.
"חומר מחשב" כולל טלפון נייד, טאבלט, מחשב, כונן, ואחסון בענן. כלומר: טלפון אינו "חפץ" שאפשר להציץ בו — הוא מחשב, והכניסה אליו טעונה צו מיוחד.
הנקודה שמפילה חיפושים: מה כתוב בצו
אם בצו החיפוש לא נכתב במפורש "מחשבים", "מדיה דיגיטלית" או "טלפונים ניידים" — אין הרשאה לקחת אותם ולא להיכנס אליהם. זו הטעות הנפוצה בשטח: צו שהוצא לחיפוש בדירה בעבירת רכוש, ואיתו נתפסים ונסרקים טלפונים של כל מי שהיה בבית, לרבות בני משפחה שאינם חשודים.
לכן, כשמגיע צו, הדבר הראשון הוא לקרוא אותו: לאיזו כתובת הוא מופנה, לאילו עבירות, מה הוא מתיר לתפוס, והאם הוא מזכיר חומר מחשב. ראו חיפוש לא חוקי.
"אתה מסכים שנסתכל בטלפון?" — המחלוקת
זו השאלה שנשאלת בפועל, בתחנה, בלי צו. ועל כך קיימת מחלוקת ממשית: עמדת המשטרה והפרקליטות היא שהסכמת אדם יכולה להספיק לחיפוש במכשיר שלו; עמדת לשכת עורכי הדין, ודרך המלך על פי לשון הסעיף, היא שנדרש צו שיפוטי.
מה שחשוב לדעת, ללא קשר למחלוקת:
- אין חובה להסכים. הסכמה היא ויתור על זכות — ולא מחויבות.
- הסכמה "מדעת" דורשת יידוע. אדם שלא נאמר לו שהוא רשאי לסרב, ושהסירוב לא ייחשב נגדו, לא נתן הסכמה מדעת.
- הסכמה היא לא צ'ק פתוח. גם מי שהסכים לא הסכים בהכרח לסריקה מלאה של כל המכשיר, לכל התקופה, ולכל האפליקציות.
- אין חובה למסור קוד. מסירת סיסמה היא בעצם מסירת מפתח לחומר — וגם זה לא נדרש כחובה.
- סירוב אינו עבירה. הוא גם לא "הודאה". אבל כן צפוי שהמשטרה תפנה אז לבקשת צו.
היקף הסריקה — הטענה שעובדת גם כשיש צו
גם צו תקין אינו מתיר הכול. בטלפון אחד יש שנים של חיים: תכתובות עם עורך דין, מסמכים רפואיים, תמונות של ילדים, חומר של בן זוג. הטענות הממשיות הן:
- מידתיות. חיפוש שצריך להתמקד בתקופה ובאפליקציה הרלוונטיות, ולא בסריקה גורפת.
- חומר חסוי. תכתובת עם עורך דין חוסה תחת חיסיון, וכך גם חומר רפואי. סריקה שחשפה אותם מחייבת טיפול נפרד.
- צדדים שלישיים. החומר בטלפון שייך גם לאנשים שאינם חשודים בכלל.
- "מצא אגב חיפוש". חומר שנתפס בחיפוש שהותר לעבירה אחת ומשמש לעבירה אחרת — נקודה שנבחנת בנפרד.
- שרשרת המשמורת. איך הופק העתק, מי החזיק במכשיר, האם בוצע שינוי. בחוות דעת מומחה אפשר לתקוף גם את אמינות החילוץ עצמו.
החזרת המכשיר
טלפון שנתפס אינו אבוד. יש מסלול להחזרת תפוס, ויש מועדים. בפועל, גם כשהחקירה נמשכת, אפשר לעיתים לבקש השבת המכשיר לאחר שהופק העתק. ראו החזרת תפוסים מהמשטרה.
מה לא לעשות
- לא למחוק, לא לאפס, לא להחליף מכשיר. זו העבירה שמייצרת את התיק האמיתי. ראו שיבוש הליכי חקירה ומשפט.
- לא להתחיל להסביר מה יש בטלפון. ההסבר נרשם. ראו זומנת לחקירה — מה עושים כעת.
- לא להסכים "כדי להראות שאין לי מה להסתיר". זו ההחלטה שהכי קשה לתקן בדיעבד.
- לא להתווכח פיזית. התנגדות לתפיסה מצמיחה אישום נפרד. ראו תקיפת שוטר והפרעה לשוטר.
איפה זה מכריע
תקיפת חוקיות החיפוש הדיגיטלי היא היום אחד הכלים המרכזיים בתיקי סמים, מין, איומים, הלבנת הון ועבירות מחשב — שבהם כל הראיות מגיעות מהמכשיר. ראו עבירות סמים, עבירות מין, עבירות מחשב והטרדה ברשת, הלבנת הון. וכשהפגם חמור — גם הגנה מן הצדק.
נושאים קשורים
- מעצר ימים — 24 השעות הראשונות
- שימוע לפני כתב אישום
- קיבלתם כתב אישום — מה עושים כעת
- ייצוג פלילי בדרום
האמור לעיל הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. ההסדר החוקי בתחום החיפוש הדיגיטלי נתון להתפתחות בפסיקה ובחקיקה, וכל תיק נבחן לפי הצו וחומר החקירה שבו.