חישוב שליש ושחרור מנהלי — מועד הזכאות לוועדת השחרורים, עם דוגמה

העמוד מיועד בעיקר לעורכי דין ולמתמחים שמחשבים מועדי שחרור. בני משפחה של אסיר ימצאו הסבר פשוט יותר בעמוד ועדת שחרורים — שחרור מוקדם ממאסר.

"מתי הוא יוצא?" היא השאלה הראשונה ששואלים אחרי גזר דין של מאסר בפועל, והתשובה תלויה בשלושה חישובים נפרדים: מועד סיום המאסר המלא, מועד השליש (מועד הזכאות לדיון בשחרור על-תנאי), והשחרור המנהלי שמבצע שירות בתי הסוהר. שלושתם נשענים על דברי חקיקה שונים, ומי שמערבב ביניהם מקבל תאריך שגוי.

נקודת המוצא: מאיזה יום נספר המאסר — סעיף 43 לחוק העונשין

סעיף 43 לחוק העונשין קובע שתקופת המאסר נחשבת מיום גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. ההוראה האחרת הנפוצה היא ניכוי ימי המעצר: בגזר הדין מורה בית המשפט אם ימי המעצר בתיק ינוכו מהעונש, ובאיזה היקף. לכן הצעד הראשון בכל חישוב הוא לקרוא את גזר הדין עצמו ולא להניח:

• האם נקבע ניכוי ימי מעצר, ומאילו תאריכים עד אילו תאריכים.
• האם העונש מצטבר לעונש אחר או חופף לו, והאם הופעל מאסר על תנאי — במצטבר או בחופף (ראו מאסר על תנאי והפעלתו).
• האם נקבע מועד התייצבות לריצוי, ואם ניתן עיכוב ביצוע.

עוד כלל מאותו סעיף: מי ששוחרר בערובה אחרי גזר הדין — ימי שחרורו אינם נמנים בתקופת העונש.

מה זה "שליש" — חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001

"שליש" בשפת היומיום הוא קיצור של שחרור על-תנאי אחרי ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר. השליש האחרון אינו נמחק: האסיר משתחרר על-תנאי ליתרת התקופה, ותנאי היסוד הוא שלא יעבור עבירה נוספת מסוג עוון או פשע בתקופת התנאי. הפרת התנאי עלולה להחזיר אותו לרצות את היתרה.

החוק מבחין לפי אורך המאסר:

• מאסר של יותר משלושה חודשים ועד שנה — ההחלטה בידי היחידה לשחרור ממאסרים קצרים (סעיף 2), בכפוף לחריגים שבחוק.
• מאסר של יותר משנה (ובמקרים מסוימים שהחוק מפרט — יותר משישה חודשים) — ההחלטה בידי ועדת השחרורים (סעיף 3).
• מאסר עולם — מסלול נפרד של ועדת שחרורים מיוחדת וקציבת העונש, שאינו נכלל בחישוב שבעמוד זה.

בשני המסלולים הרגילים מבחן ההחלטה זהה: הגוף המחליט צריך להשתכנע שהאסיר ראוי לשחרור ושהשחרור אינו מסכן את שלום הציבור. כלומר, הגעה לשני שלישים היא תנאי סף לדיון, לא זכות לשחרור.

מה ועדת השחרורים שוקלת — סעיפים 9 ו-10

סעיף 9 מונה את השיקולים: הסיכון שבשחרור לציבור, למשפחה, לנפגעי העבירה ולביטחון המדינה; סיכויי השיקום; והתנהגות האסיר במאסר. לשם כך הוועדה בוחנת את העבירה ונסיבותיה, את העבר הפלילי, החלטות קודמות בעניינו, הנתונים האישיים וחוות הדעת של שירות בתי הסוהר, המשטרה והרשות לשיקום האסיר. סעיף 10 מוסיף שיקולים במקרים חמורים, ומשקלם הולך ופוחת ככל שחלק גדול יותר מהעונש כבר רוצה.

מבחינה מעשית, מה שמכריע את התיק נבנה חודשים לפני הדיון: תוכנית שיקום מאושרת, מקום מגורים ותעסוקה, השתתפות בטיפול בתוך הכלא, והיעדר הפרות משמעת סמוכות לדיון. פירוט בעמוד ועדת שחרורים.

אחרי סירוב: דיון חוזר ועתירה

• דיון חוזר ביוזמת האסיר (סעיף 19) — ככלל לא לפני שחלפה חצי שנה מהסירוב (שנה במאסר עולם), ובתנאי שחל שינוי בנסיבות. דיון מוקדם יותר אפשרי כשהתגלו עובדות חדשות שלא ניתן היה לדעת עליהן קודם.
• עתירת אסיר (סעיף 25) — על החלטת הוועדה או היחידה ניתן לעתור לבית המשפט המחוזי שבאזור הכלא. ערעור לבית המשפט העליון — ברשות בלבד. המועד להגשה מוגבל, ויש לבדוק אותו מיד עם קבלת ההחלטה.

שחרור מנהלי — פקודת בתי הסוהר, סעיפים 68א ואילך

שחרור מנהלי הוא מנגנון אחר לגמרי. הוא אינו החלטה על האסיר הספציפי לפי מסוכנותו, אלא כלי לניהול תפוסת בתי הסוהר: כשמספר האסירים עולה על תקן הכליאה שקבע השר, נציב בתי הסוהר מורה לשחרר אסירים שיתרת המאסר שלהם אינה עולה על תקרה שנקבעה בתוספת הראשונה לפקודה.

העיקרים שכדאי לדעת לפני שמחשבים:

• תנאי סף: ריצוי מחצית לפחות מתקופת המאסר, ובנוסף — מאסר שאינו עולה על שלוש שנים, או מאסר ארוך יותר שבו ועדת השחרורים כבר מצאה את האסיר ראוי לשחרור על-תנאי.
• שלוש קבוצות: התקרה שונה לאסירים שהורשעו בעבירות ביטחון שבחוק, לאסירים שהורשעו בעבירות אלימות, מין ועבירות נוספות המפורטות, וליתר האסירים. לכן סעיף ההרשעה משנה את החישוב.
• אין בקשה ואין ערעור: השחרור נעשה ביוזמת השב"ס, לא לפי בקשת האסיר, ואין ערעור על החלטה שלא לבצעו.
• מעמד: לפי סעיף 68ה, שחרור מנהלי נחשב לשחרור על-תנאי.
• תקן הכליאה והתקרות עברו שינויים בהוראות שעה בשנים האחרונות. כל חישוב של ימי שחרור מנהלי יש לאמת מול הרישום בשב"ס ומול הנוסח העדכני.

דוגמה מספרית

נאשם נידון ל-24 חודשי מאסר בפועל, ובית המשפט הורה לנכות 60 ימי מעצר (כחודשיים). אין מאסר על תנאי שהופעל ואין עונש מצטבר.

1. סיום המאסר המלא: 24 חודשים בניכוי חודשיים שכבר רוצו במעצר — כ-22 חודשים מיום תחילת הריצוי.
2. מועד השליש: שני שלישים מ-24 חודשים הם 16 חודשים. ימי המעצר שנוכו נספרים כימי ריצוי, ולכן הזכאות לדיון בוועדת השחרורים מגיעה כ-14 חודשים מתחילת הריצוי. המאסר ארוך משנה — הגוף המחליט הוא ועדת השחרורים.
3. תקופת התנאי: אם הוועדה תחליט לשחרר במועד הראשון, יתרת התקופה — 8 חודשים — היא תקופת התנאי.
4. שחרור מנהלי: מחושב בנפרד, לפי קבוצת העבירה, התקרה שבתוספת ותקן הכליאה באותה עת. הוא עשוי להקדים את סיום המאסר, אבל אינו "מתווסף" אוטומטית לשליש, ולכן הדוגמה אינה נוקבת בו מספר.

החישוב בפועל נעשה בימים ולא בחודשים, וחישוב בחודשים מעוגלים עלול להחטיא בכמה ימים. מי שנדרש לתאריך מדויק — לחשב בימים, מתאריך גזר הדין ובניכוי הימים שנקבעו.

טעויות חוזרות בחישוב

• חישוב שני שלישים מהעונש אחרי ניכוי ימי המעצר במקום מהעונש שנגזר, ואז ניכוי שני של אותם ימים.
• שכחת מאסר על תנאי שהופעל במצטבר — הוא משנה את אורך המאסר הכולל, ולפעמים גם את הגוף המוסמך.
• הנחה ששחרור מנהלי חל על כל אסיר. סעיף ההרשעה עשוי להוציא אותו מהקבוצה הרגילה.
• הצגת מועד השליש ללקוח ולמשפחה כתאריך שחרור. זה תאריך של דיון, לא של יציאה.

שאלות נפוצות

האם ימי מעצר בית נספרים כימי מאסר?
זה תלוי בהוראות גזר הדין. יש לבדוק מה בית המשפט הורה לנכות, ולא להניח ניכוי אוטומטי.

אפשר לבקש שחרור מנהלי?
לא. הוא מתבצע ביוזמת שירות בתי הסוהר כשמתקיימים התנאים, ואין ערעור על החלטה שלא לבצעו.

מה ההבדל בין "שליש" לבין שחרור מנהלי?
שליש הוא החלטה פרטנית של ועדה לפי מסוכנות ושיקום, אחרי שני שלישים. שחרור מנהלי הוא מנגנון תפוסה, אחרי מחצית לפחות, לפי תקרות קבועות.

נושאים קשורים

• ועדת שחרורים — שחרור מוקדם ממאסר, תנאים והכנה
• מועדי מעצר — 30 יום, 9 חודשים ו-18 חודשים
• מתחם העונש ההולם ובניית טיעון לעונש
• ארגז הכלים בענישה
• עבודות שירות ושל"צ

האמור בעמוד זה הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. החישוב בכל תיק תלוי בגזר הדין, בסעיפי ההרשעה ובנוסח החקיקה העדכני, ויש לאמתו מול רישומי שירות בתי הסוהר.